רש"י על בראשית כ״ז:מ״ב

« רש"י על בראשית כ״ז:מ״א רש"י על בראשית כ״ז:מ״ד »

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם אבן עזרא על בראשית כ"ז:מ"א יִתָּכֵן שֶׁגָּלָה סוֹדוֹ לְאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי הַהַסְכָּמָה בְּדָבָר אֲשֶׁר יִמָּלֵךְ אָדָם עִם לִבּוֹ תִּקָּרֵא אֲמִירָה עִם הַלֵּב, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ דִּבּוּר בַּשְּׂפָתַיִם. וְכֵן "בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ" תהלים יב ג, כִּי הָרָצוֹן יִקָּרֵא "לֵב", "וְכָל יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִד" דהי"א יב לח, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עַל אוֹתָהּ הַהַסְכָּמָה וְהָיוּ מְדַבְּרִים בָּהּ. וְכֵן "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ" מלכים א יב כו, וְכֵן אָמַר אֱלִיעֶזֶר בראשית כ"ד:מ"ה "אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי", וְהָיְתָה שָׁם תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָיו "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" שם יב, אֲבָל "טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי" – טֶרֶם הַשְׁלִימִי מָה שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי. וְיֹאמַר כָּאן כִּי כַּאֲשֶׁר בָּאָה מַשְׂטֵמָה גְּדוֹלָה בְּנֶפֶשׁ עֵשָׂו לִשְׂטֹם אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה, עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיַּהֲרֹג אֶת אָחִיו וְהָיָה מִתְנַחֵם בָּזֶה מֵרֹעַ לִבּוֹ. וְזֶה טַעַם "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו", וּלְכָךְ אָמְרָה "מִתְנַחֵם לְךָ". וְרַשִׁ"י כָּתַב רש"י על בראשית כ"ז:מ"ב, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מָה עֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ. וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ס"ז:ט'. וְאִם כֵּן יִהְיֶה "דִּבְרֵי עֵשָׂו", מַחֲשַׁבְתּוֹ עִם הַלֵּב, כְּמוֹ "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי" קהלת א טז. וְהִנֵּה עֵשָׂו הָיָה אוֹמֵר "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי", כִּי בְּחַיָּיו לֹא יְצַעֲרֶנּוּ, אוֹ מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֶנּוּ וְתֵהָפֵךְ בִּרְכָתוֹ לִקְלָלָה. וְרִבְקָה פָּחֲדָה שֶׁמָּא יָמוּת הַזָּקֵן פִּתְאוֹם וְיַהַרְגֶנּוּ, אוֹ שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לוֹ בְּחַיָּיו וְיַהַרְגֶנּוּ:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לשון תנחומים כו'. וא"ת והלא לפי המדרש גם הוא לשון תנחומין וי"ל דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך ואין צריך לפרשו על כוס של תנחומים:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית כ"ז:מ"ב. וּפְשׁוּטוֹ מִתְנַחֵם בְּךָ, וְכֵן "כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי" שמואל א כ ל, "וְהֶחֱזִיק לוֹ" שם ב טו ה, וְרַבִּים כֵּן. אוֹ פֵּרוּשׁוֹ מִתְנַחֵם עָלֶיךָ, כְּמוֹ "כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" אסתר ג ב. אֲבָל אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית כ"ז:מ"ב אָמַר "כָּמֵן לָךְ" – אוֹרֵב לְךָ. וְנִרְאֶה מִדַּעְתּוֹ כִּי טַעַם מִתְנַחֵם לְךָ, שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ לְךָ מְנֻחָם עַל עִנְיַן הַבְּרָכוֹת וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מַקְפִּיד בָּהֶן, וְהוּא מְאָרֵב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּמֵּר מִמֶּנּוּ, וְתִרְגֵּם הָעִנְיָן לֹא הַלָּשׁוֹן:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

630 פירוש - מה שאמרו זרש ואוהביו להמן שיסיר את מרדכי מדעתו לגמרי "כאילו לא היה בעולם" הוא נכון למעשה הזה בפרט, כי כאן המן עוסק בהכנת העץ לתלית מרדכי, לכך אליבא דאמת מרדכי הוא "כאילו לא היה בעולם", בבחינת מנחות קב: "כל העומד לשרוף, כשרוף דמי" ותוספות מו"ק כא. ד"ה דאי שכתבו "ושמא הואיל והנביא אמר לו 'מות ימות' הרי הוא כמת". ואף אביו של המן עשו עשה כן לאביו של מרדכי יעקב, שנאמר בראשית כז, מב "ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך", ופירש רש"י שם "מתנחם לך - כבר אתה מת בעיניו, ושתה עליך כוס של תנחומים".

1 ויגד לרבקה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ:

2 מתנחם לך. נִחָם עַל הָאַחְוָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְהִתְנַכֵּר לְךָ וּלְהָרְגְּךָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְּבָר אַתָּה מֵת בְּעֵינָיו וְשָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִים. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְשׁוֹן תַּנְחוּמִים, מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אחדים, מועטים. ע"כ. ולא ידעתי, מה רש"י מוסיף בביאור זה. וקשה מזה הוא חשבונה של רבקה שנחונה ברוח הקודש פס' מב ד"ה ויגד, כלום אחר זמן קצר תשכך חמתו של עשו? ואפי' כדברי ראב"ע על אתר, שהכוונה שנים מועטות, האם יהיה די בזה? וראה רש"י להלן לה, ח ד"ה ותמת דברה שדבורה היתה שליחת רבקה להשיב את יעקב מפדן ארם. פ' תולדות תש"ן ור' רש"י להלן כט, יח.

2 מזרחי פתח ↗

ופשוטו לשון תנחומין מתנחם הוא על הברכות בהריגתך. אינו ר"ל שפשוטו של מקר' אינו אלא זה שהרי גם הפי' הראשון שהו' מלשון חרטה לפי פשוטו של מקרא הוא אלא ה"פ כשתרצה לפרשו מלשון תנחומין כדעת בעלי האגדה והיה לפי פשוטו של מקרא כך פרשהו מתנחם הוא בהריגתך שפי' הנחמ' שיש לו על הברכות היא שיהרוג אותך מפני שכשהוא מתפרש מלשון תנחומין מתפרש בשני אופני' אם על דרך האגדה שאתה תשוב בעיניו כמת כאלו שתה הכוס של תנחומין עליך ואם על דרך הפשט מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:

2 גור אריה פתח ↗

לחשוב מחשבה אחרת. רצה לומר לשון 'וינחם' הוא לשון החושב מחשבה אחרת, כמו "וינחם את אשר עשה" ר' לעיל ו, ו, ורש"י שם, וכן כאן "מתנחם" חושב מחשבה אחרת כ"ה ברא"ם:

« רש"י על בראשית כ״ז:מ״א רש"י על בראשית כ״ז:מ״ד »